פסק-דין בתיק ע"פ 10588-02-12

מאיר ממן/הנאשם הורשע בבית משפט השלום בחדרה לאחר ניהול משפט הוכחות ארוך, בעבירה של מעשה מגונה תוך שימוש בכוח, עבירה לפי סעיף 348(ג) + (ג1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, וכן בעבירת תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין. בית משפט קמא מצא, בהכרעת דין מפורטת, כי הנאשם ביצע עבירות מין חמורות בצעירה, הכל כפי שתואר בהרחבה בכתב האישום ובהכרעת הדין. לאחר ששמע טענות, גזר בית משפט קמא על הנאשם עונש של 21 חודשי מאסר, מהם 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל ועוד 11 חודשי מאסר מותנה. בנוסף הפעיל בית משפט קמא עונש מאסר מותנה בן 18 חודשים, שנגזר על הנאשם בבית משפט השלום בחדרה בת"פ 4897/01, באופן שבו ירוצו 8 חודשי מאסר במצטבר למאסרו הנוכחי, ו-10 חודשים בחופף לו. כמו כן הפעיל בית משפט קמא עונש מאסר מותנה נוסף בן 12 חודשים שנגזר בת"פ 4207/01 של בית משפט השלום בחדרה, באופן שבו ירוצו 6 חודשים במצטבר למאסר ו-6 חודשים בחופף לו. סך הכל נגזר על הנאשם עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו.

מר ממן הגיש לבית משפט זה ערעור על הכרעת הדין ולחלופין על חומרת העונש שנגזר. המאשימה הגישה ערעור על קולת גזר הדין. הורינו לאחד את הדיון בשני הערעורים.

בפתח הדיון הודיע בא כוחו של מר ממן, כי הוא מבקש לחזור בו מהערעור שהוגש על ידו. בהתאם, נותר לדון בערעור המאשימה על קולת העונש.

ב"כ הצדדים טענו בפנינו ארוכות את טיעוניהם, ונחזור עליהם בתמצית.

ב"כ המאשימה טוענת, כי בנסיבות העניין מדובר בענישה מקלה וזאת בשים לב לחומרת המעשה, בנסיבות שבהן בוצע המעשה נשוא כתב האישום. המאשימה הפנתה לאסופת פסיקה, המדברת על החומרה שבעבירות מין והענישה הראויה. לעניין זה גם ציינה ב"כ המאשימה, כי מדובר בנאשם אשר יש לו עבר פלילי עשיר, הכולל 13 הרשעות קודמות ב-53 תיקי פשע שונים. עוד טוענת המאשימה, כי בשים לב לחומרת המעשים ולעברו הפלילי העשיר של הנאשם, לא היה מקום להורות על ריצוי עונשי המאסר המותנה בחפיפה חלקית. לטענתה, הפעלת עונשי המאסר המותנה בחופף אינה מתיישבת עם הוראות סעיף 58 לחוק העונשין. בנסיבות אלו, עותרת המאשימה כי נתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ונורה על החמרה בעונש.

ב"כ הנאשם טען בפנינו, כי העונש הכולל כפי שגזר בית משפט קמא, 24 חודשי מאסר, הוא עונש ראוי ואין מקום להחמיר עוד. הסנגור המלומד הסכים שבית משפט קמא לא נימק את חפיפת עונשי המאסר, ואולם ציין כי גזר הדין עצמו מנומק היטב ומבהיר את מכלול השיקולים אשר בגינם הגיע בית משפט קמא אל התוצאה העונשית כפי שנגזרה. בין היתר מציין הסנגור את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה (העבירה בוצעה בשנת 2006). הסנגור מציין כי בפרק זמן זה הפך הנאשם לבעל משפחה, וכאשר מביאים בחשבון כל אלו וכן יתר הנתונים שפורטו על ידי הסנגור בהרחבה, סבור הוא כי במקרה הנוכחי אין מקום להתערב בעונש, גם אם בית משפט קמא לא נימק את חפיפת הצטברות העונשים והוא עותר כי גזר הדין יישאר בעינו, ללא שינוי.

לאחר ששמענו את טענות הצדדים, החלטנו כי יש מקום להתערב בגזר הדין ולקבל את ערעור המדינה באופן חלקי.

ככל שהדבר נוגע לעונש שגזר בית משפט קמא בגין עבירות המין שבוצעו על ידי הנאשם במסגרת האירוע שנדון בבית משפט קמא ובפנינו, סבורים אנו כי אין מקום להתערבותנו. אמנם 10 חודשי מאסר בפועל הם עונש הנוטה לקולא כאשר מדובר בעבירות מין, ואולם כאשר מביאים בחשבון את הרקע למעשים, כפי שפורט בכתב האישום ובהכרעת הדין, לא ניתן לומר כי העונש חורג לקולא בצורה קיצונית, המצדיקה את התערבותו של בית המשפט בשבתו בערעור. נזכיר לעניין זה כי גם אם היה כל אחד מאיתנו גוזר על הנאשם גזר דין חמור יותר, אין בכך עילה להתערבות, וזאת כל עוד לא מדובר בחריגה קיצונית מרמת ענישה מקובלת ומתאימה בנסיבותיו של המקרה. ראה לעניין זה ע"פ 9507,9590/11 שני סביליה נ' מדינת ישראל (וערעור שכנגד) [ניתן ביום 4.4.12]. סעיף 18 בפסק הדין.

עם זאת, סבורים אנו כי יש מקום להתערב בכל הנוגע להפעלת עונשי המאסר המותנה בחופף בחלקו לעונש שגזר בית משפט קמא.

סעיף 58 לחוק העונשין קובע כדלקמן:

"מי שהוטל עליו עונש מאסר בשל עבירה נוספת והופעל נגדו עונש המאסר על תנאי, ישא, על אף האמור בסעיף 45, את שתי תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית המשפט שהרשיעו בשל העבירה הנוספת ציווה, מטעמים שיירשמו, ששתי התקופות כולן או מקצתן יהיו חופפות".

ניתן, אם כן, לראות כי הכלל הוא שעונש מאסר מותנה שמופעל, ירוצה במצטבר לעונש מאסר אחר שנגזר. החריג לכלל הוא חפיפה של העונשים, ולשם כך על בית המשפט, הגוזר את הדין, לפרט טעמים מיוחדים בגזר הדין. לא מצאנו בגזר דינו של בית משפט קמא פירוט וטעמים מיוחדים המצדיקים חפיפה של עונשי המאסר המותנה. נזכיר לעניין זה, כי עונש מאסר מותנה הינו עונש דחוי מעבירה קודמת שביצע נאשם. העונש המותנה הוא שטר ושובר בצידו, וכאשר בוחר נאשם לבצע עבירה נוספת, כי אז עליו לפרוע את השטר אשר הפקיד כאשר נגזר דינו בעבר. כך גם במקרה הנוכחי.

כאשר מביאים בחשבון את נסיבות המקרה ואת עברו הפלילי העשיר של הנאשם, אין למעשה עילה להורות כי עונשי המאסר המותנה המופעלים, ירוצו בחופף. בנסיבות אלו יש להחיל את הכלל שבסעיף 58 לחוק העונשין, ולפיו ירוצו תקופות המאסר במצטבר, זו אחרי זו.

עם זאת, מצאנו במקרה הנוכחי עילה המצדיקה חפיפה חלקית ובמידה מועטה של תקופת המאסר הנוספת, שהיא פועל יוצא של המאסרים המותנים המופעלים. העילה היא הכלל, כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם. בנסיבות אלו, סבורים אנו כי הגם שככלל היה על בית משפט קמא להורות שעונשי המאסר המותנה ירוצו במצטבר במלואם, הרי שאנו, בשבתנו כבית משפט הדן בערעור, לא נמצה את הדין עם הנאשם ונורה על חפיפה חלקית של תקופות המאסר הנ"ל, ואולם זאת במידה הפחותה בהרבה מהאמור בגזר דינו של בית משפט קמא.

אשר על כן, בסיכומו של דבר, אנו מורים כדלקמן:

ככל שהדבר נוגע לתקופת המאסר שנגזרה בגין העבירות שביצע הנאשם באירוע נשוא הערעור שבפנינו - אנו מורים כי הערעור יידחה, ותקופת המאסר שנגזרה תישאר בעינה, דהיינו 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל ועוד 11 חודשי מאסר מותנה.

בכל הנוגע למאסר המותנה שנגזר על הנאשם בת"פ 4897/01 של בית משפט השלום בחדרה - אנו מורים על הפעלתו, באופן שבו ירוצו 15 חודשי מאסר במצטבר לעונש המאסר שנגזר, ו-3 חודשים בחופף לו.

בכל הנוגע למאסר המותנה שנגזר על הנאשם בת"פ 4207/01 של בית משפט השלום בחדרה - אנו מורים כי 10 חודשי מאסר ירוצו במצטבר לעונש המאסר שנגזר, ובמצטבר לעונש המאסר המותנה הנוסף שהופעל, ו-2 חודשים ירוצו בחופף.